מעונות העובדים. חזית מעונות הוד בפינת הרחובות פרוג ופרישמן (2007) מעונות עובדים הם סדרת בתי מגורים שנבנו בארץ ישראל, בעיקר בתל אביב, בשנות ה-30 של המאה ה-20, בסגנון הבינלאומי. רקע[עריכת קוד מקור | עריכה] הבתים נועדו לשמש למגורי עובדים ופועלים. מבנים אלה יוצאי דופן בגודלם בין מבני הסגנון הבינלאומי. בעוד שמבנה רגיל היה על חלקה אחת, מבנים אלה השתרעו על מספר חלקות. משמעות הדבר סטייה מהנורמה של הסגנון הבינלאומי, לפיה סביב כל בית מגורים היה שטח של גינה לרווחת הדיירים. מעונות מעין אלה הוקמו בערים רבות באירופה ובהן וינה וערים בגרמניה. בתל אביב נדרש לצורך בניית מבנים אלה אישור מיוחד מהעירייה, שכן מבני "רכבת" אלה נגדו את אופייה של העיר. מבנה משפטי[עריכת קוד מקור | עריכה] המבנה המשפטי של "מעונות עובדים" מיוחד במינו, וזאת על מנת להקל בהקמת השיכונים, רכישת הקרקע, הבנייה והשיכון בהן, כיוון שהיה קושי גדול לרכוש קרקעות בשנות ה-30 וה-40.
שכונות מעונות עובדים[עריכת קוד מקור | עריכה] בתל אביב[עריכת קוד מקור | עריכה] בתל אביב נבנו שמונה מתחמי מעונות עובדים: בין רחוב דב הוז ופרוג נמצאת "גינת הוד" ובה לוחית זיכרון למעונות הוד. מחקר. רחוב מזא"ה. רחוב מזא"ה הוא ברובו רחוב מגורים צר ובעל אופי שקט ושכונתי. עם זאת, הוא אוצר מספר פנינים אדריכליות ידועות וידוע גם בזכות שמו הזוכה להתייחסות הומוריסטית (ראו להלן). ברחוב מספר רב של בניינים היסטוריים משנות ה-20 וה-30 המייצגים את תל אביב בראשיתה. חלק מן הבניינים הם בסגנון האקלקטי וחלקם בסגנון הבינלאומי (המכונה "באוהאוס").
רבים מהם עברו שיפוץ בעשור האחרון והרחוב אף הפך, יחד עם שדרות רוטשילד ועוד מספר קטעי רחובות נוספים בסביבה, לאטרקציה תיירותית עבור שוחרי אדריכלות. טרם בניית בתי הרחוב, היה במקום כרם גפנים ומחנה שקלט עולים חדשים בתקופה זו. אתרים חשובים ברחוב[עריכת קוד מקור | עריכה] התייחסות הומוריסטית[עריכת קוד מקור | עריכה] שמו של הרחוב, שככל הנראה ידוע יותר מאשר האישיות שעל שמה קרוי, מושך אליו התייחסויות הומוריסטיות רבות בשל העובדה שנשמע כמו "מה זה? ". בסדרה הפיג'מות בניין המגורים וה"המבורגרי" שבבעלותו של גרי מנדלבאום (יניב פולישוק) נמצאים בפינת מאפו (נשמע כמו "מה פה") רחוב מזא"ה. מגדל המים הישן ברחוב. קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה] Alvaro Siza 1977 Quinta da Malagueira | AlvaroSizaVieira.com. Between 1973 and 1977 , Álvaro Siza designed three housing projects that together form a defining period in the architect’s early work. Two of these, Bouça and São Victor were low cost projects designed for the SAAL organization in Porto, the worker’s council that formed to address the severe housing conditions that existed in Portugal after the 1974 revolution.
Both projects were built on difficult inner city sites in the center of Porto to provide adequate housing and prevent the displacement of low-income citizens. Malagueira, the third project, was designed as a suburban community on the outskirts of Évora, an old Roman town of about 40,000 that was the capital of the Alentejo region, located about 100 miles east of Lisbon.
Bouça and São Victor are examples of limited infill building, (40 and 12 units respectively). All three projects demonstrate a design process for building in dense urban conditions that Siza characterizes as “forming a whole with ruins”. Incoming search terms: New Urbanity: Siza in Evora. Alvaro Siza’s project for housing in Quinta da Malagueira outside the ancient city of Evora. Begun in 1977, the neighbourhood is an immediate product of the revolution of the carnations in 1974 and the work of SAAL. The morphology of the original Roman settlement is continued through the design of 1200 low-cost, single family units, with arcades to the public areas. Harvard University Graduate School of Design recognised the design with the award in 1988 of the Prince of Wales Prize. These photographs will feature in the forthcoming exhibition "New Urbanity: The European City of the 21st Century" at the Deutsches Architekturmuseum (DAM) showing from 5 December 2008 until 22 February 2009 in Frankfurt am Main, Germany.
The project will be supported by the Federal Ministry of Transport, Building and Urban Affairs, Germany.The exhibition focuses on the public space of the modern European city and its architecture. Malagueira Housing, Alvaro Siza Vieira | Évora | Portugal.