אליהו

מכתבים מהתנ"ך. מנביא באש למתרץ קושיות. הגדת ונציה - אליהו מוליך את המשיח לתוך ירושלים. Over Vitebsk. Washington Haggadah: The messiah heralded. ציור אליהו בברית- כתב יד רוטשילד. מלכים ב ב - מאגר ספרות הקודש. האם משה מת? ספר התורה חייב לספר על מיתתו של משה; שני מסרים שכרוכים זה בזה מבקשת התורה להשריש בלב קוראיה בבחירתה לסיים את חייו של משה בסיפור מותו: המלחמה בפולחן האישיות – וכבר ראינו ביטויים מובהקים שלה בעיצוב סיפור לידתו של משה (ראו לעיל, פרק יח) ובמעשה חציית ים סוף (ראו לעיל, פרק ג) – והרצון להימנע מהצגת דמותו של משה כגיבור מיתולוגי.

מעבר מחיים עלי אדמות אל חיי נצח, שעשוי להתבטא דרך משל בעלייה אל האלוהים השמימה, היה בו כדי להפוך אותו לדמות אלוהית וכך לסכן את האמונה המונותאיסטית הצעירה, המתגוננת על חייה בלב הים האלילי הסובב אותה ומאיים להטביעה. זו גם הסיבה שהתורה מבקשת לעמעם את המסורת על חיי האלמוות שזכה בהם חנוך בן ירד, מי שייחודו ברשימת היוחסין שבין אדם לנח מתבטא בהיותו דור שביעי לאדם, ובקביעת מספר שנות חייו לשלוש מאות שישים וחמש שנים, כמספר ימי החמה (רמז למסורת מיתית הקושרת אותו עם אלוהות השמש?).

במקום לומר "ויחי חנוך אחרי הולידו.. שיר: רכב ישראל ופרשו. אדרת אליהו והקדשת אלישע. בשתי אפיזודות שבמחרוזת הסיפורים עלאליהו ואלישע (מל"א יט, יט-כא; מל"ב, ב, א-יח) משמשת העברת אדרתו של אליהו לאלישע מוטיב הקשור בהקדשתו של אלישע לנביא תחתיו.

בירור היחס שבין שתי האפיזודות האלה בכל הקשור בשימוש השונה שנעשה במוטיב זה מבחינת תפקידו, מבחינת הקשריו ומבחינת המשמעויות הרעיוניות שנתלו בו יהוו את ציר דיוננו. בשלושה דברים עיקריים נבדלות שתי אפיזודות אלו זו מזו בקשר לשימוש במוטיב זה של העברת האדרת: בצורה שבה מועברת האדרת, במטרה שלשמה באה ובהקשר הספרותי-רעיוני שבו היא משולבת. באפיזודה שבמל"א, יט, יט-כא משליך אליהו את אדרתו על אלישע במכוון לאחר שמוצא הוא אותו 'חורש שנים-עשר צמדים לפניו'.1 אף שמתכחש הוא כביכול, לאלישע הרץ אחריו – 'לך שוב כי מה עשיתי לך',2 הרי אין ספק שהשלכת האדרת מהווה אקט מגי הנעשה במודע, שבאמצעותו פורש אליהו את סמכותו על אלישע ומאמצו כנערו,3 'ויקם וילך אחרי אליהו וישרתהו' (פס' כא).

לא-כן הדבר בסיפור שבמל"ב, ב, א-יח. השוני בצורה בה מועברת האדרת בכל אחת מאפיזודות אלו קשור בשוני שבמטרה, אותה באה היא לשרת. מבחינת מוצאה הספרותי שונה האפיזודה הראשונה מן האפיזודה השניה. ציור: מרכבת האש. שאגל- ציור: עליית אליהו לשמיים. ציור: אליהו עולה בסערה השמימה. מלכים ב א - מאגר ספרות הקודש. מלכים א כא - מאגר ספרות הקודש. כרם נבות. ניבים וביטויים. הרצחת וגם ירשת- תנחידה. הרצאה מצולמת: פרופ סימון על כרם נבות. כרם נבות : מקור הסיפור ומגמתו. במאמר זה1 ייעשה נסיון חדש לברר את מקורו של סיפור כרם נבות שבמל"א כ"א, א-כ, ועל יסוד הממצא – לגלות ולפרש את מגמתו של הסיפור.

משותפת למחקר זה ולרבים אחרים מסוגו שנעשו עד כה היא הגישה הפילולוגית-היסטורית, היינו ההנחה, שכדי שניטיב להבין יצירה עתיקה כלשהי, עלינו לנסות ולשחזר את הנסיבות שבהן נתהוותה. חדשה כאן לעומת זאת היא הדעה שיש לקבוע את מקורו של סיפור מקראי בלי להתחשב יתר על המידה במוסכמות מודעות או לא-מודעות שנשתרשו במחקר2. במקרה שלנו, כשמדובר בסיפור שנכלל בספר מלכים, הכוונה היא שיש לקבוע את מקור הסיפור בלי להסתמך על התיאוריות המקובלות בנוגע לזמן העריכה המשנה-תורתית של הספרים ההיסטוריים (דברים – מלכים), אלא על-פי תוצאה של מחקר פנימי בסיפור נבות עצמו. אנסמבל עיתים: כרם נבות. מלכים א יח - מאגר ספרות הקודש.

סיפור מההפטרה: מעשה פנחס. דורה אורופוס : זבח אליהו. ציור: אליהו ונביאי הבעל. דורה אירופוס: כשלון נביאי הבעל. פוסחים על שני הסעיפים. ואתה הסבת את לבם אחורנית (מל"א יח: לז) ידידנו המנוח יוסף היינימן היה במקרא בתפילה ובמדרש, ועסק הרבה בפירושן של יצירות קלאסיות בספרותנו.

דעתו היתה נתונה אל הבחינה הרעיונית והערכית לא פחות מאשר לבחינה ההסטורית והספרותית, ומכאן הענין שמצאו בדבריו לא רק בני מקצוע אלא אוהבי השכלה בכלל. לזכרו הברוך אני מביא עיון זה בגלגולי פירושיו של קטע-פסוק מוקשה בתפילת אליהו, בעיקר מתוך ספרים המצויים בידי כל משכיל – מקראות גדולות, תלמוד ומדרש, רס"ג ורמב"ם. אני מבקש להבין למה דרשו ופירשו כך ולמה ערכו את דבריהם כסדר שערכום. לבסוף אני מנסה לתת פירוש משלי לאותו קטע-פסוק הניצב לפנינו עדיין כחידה. תפילת אליהו בהר הכרמל בנויה שני פסוקים כעין מקבילים: תרגומי המקרא האחרונים בשפה האנגלית חלוקים בהבנת הפסוקית האחרונה: N(ew) A(merican) B(ible) (1970): and that you have brought them back to their senses.N(ew) E(nglish) B(ible) (1970): and that it is thou that hast caused them to be backsliders.

שנדה1 פירוש את התפישה הגלומה ב-NAB (ובהערת NEB): 'שישובו להשתכנע... כרמל. אולי מלשון כֶּרֶם ("ואביא אתכם אל ארץ הכרמל, לאכול פריה וטובה", ירמיה ב' 7), ואולי מלשון כמל, שהם גרגרי תבואה בשלים ("עשרים לחם שעורים וכרמל בציקלונו", מלכים ב, ד' 42).

שני מקומות מזוהים בשם כרמל.א. כרמל היא עיר בדרום הרי יהודה, ברכס הרי חברון, בין היישובים מעון וזיף. באזור זה ישבו בני שבט יהודה, ובעיקר משפחות כָּלֵב. פרנסתם של אנשי כרמל הייתה על כרמים, חקלאות ומרעה, כמקובל בסְפַר המדבר. הדבר משתמע מסיפור ההתנגשות בין דוד לנבל הכרמלי. מראה מקום : אליהו בכרמל. הפעם נסייר באתרים שונים באיזור הכרמל בעקבות אליהו הנביא.

נעקוב אחר דמותו רבת הפנים של אליהו הנביא הקנאי ללא פשרות, הנאבק באחאב ואיזבל, שוחט את נביאי הבעל וננסה להבין כיצד הפך, ברבות השנים לדמות חביבה, טובה ומיטיבה לה מצפה כל ילד בליל הסדר ויתרה מזאת כיצד הפך לקדוש נערץ בקרב הנוצרים, המוסלמים ואף הדרוזים. קישון, נחל קישון. האתה זה עוכר ישראל. גלוי ועקיף בסיפור מבחן האש בכרמל (מלכים א' יח 16 ב-40) דוגמה לסיפור דרמטי שיש בו חזרות רבות על העמדות הגלויות והמפורשות נמצא בסיפור המתאר את מאבקו של אליהו בבעל ובנביאיו.

הסיפור מעוצב כעימות בין עובדי ה' לבין עובדי הבעל בסוגייה מיהו אלוהים בישראל (שם, 36). ברקע של עימות זה, בדומה לסיפורים אחרים העוסקים בתפישת האל, נמצא המוטיב המיתולוגי של קרב אלים, שמוכחת בו עליונותו של אלוהי ישראל. מוטיב זה מעניק לפולמוס ממד דרמטי יותר. נושא העימות ומשמעויותיו מנוסחים כבר בראשית הסיפור בדבריו, האובייקטיביים לכאורה, של אליהו: "אם ה' האלוהים לכו אחריו ואם הבעל לכו אחריו" (שם, 21). סיפור זה מייצג שלב של מפנה ושיאה של השתלשלות שראשיתה עם עלות אחאב לשלטון והצגתו כמי שאחראי לעבודת הבעל בישראל (שם, ט"ז 33-29). מלכים א יט - מאגר ספרות הקודש. אדרת אליהו והקדשת אלישע. סיפור ההתגלות בחורב (מל"א פרק י"ט) ספור זה מעלה את הבעיות הסבוכות ביותר בדיון על ספורי אליהו, הן במבנה הפנימי שלו והן לחיבורו האורגני לריקמת הספורים על אליהו.

בעניין המבנה הפנימי שלו, כבר עמדו חוקרים שונים על הצרוף של ספורים שונים בתוכו, על הכפילות של ט-יא ביחס ל-יג-יד ועל הזרות של פס' טו-יח1. ענין נוסף הוא החקוי הרב שיש בו לספור ההתגלות למשה: על משה כתוב (שמ' ל"ד, כח): "ויהי שם ארבעים יום וארבעים לילה, לחם לא אכל ומים לא שתה", ועל אליהו כתוב (מל"א, י"ט, ח). "וילך בכח האכילה ההיא ארבעים יום וארבעים לילה עד הר אלהים חורב". כן יש חקוי בתאור ההתגלות – ה' מופיע לפני אליהו במערה ובפתח המערה כמו לפני משה על הצור ונקרת הצור (שמ' ל"ג, כא-כב). אשר לחיבורו האורגני לרקמת-הספורים על אליהו, הראו חוקרים שונים את הסתירה הבולטת שבין ספור זה לבין ספור הכרמל (פ' י"ח): כאן מופיע הוא כאכול יאוש ואכזבה (פס' ד) לעומת הופעתו הנמרצת בספור הכרמל2. ציור: אליהו בחורב. ציור: חזון אליהו. "קול דממה דקה" : צורה ותוכן במל"א י"ט. מעשה אליהו בחורב הוא סיפור רב-אירועים המותיר בקורא רושם בל-יימחה.

אווירת הסיפור היא על-טבעית; מלאך ה' מאכיל ומשקה את הנביא המבקש למות ונותן בו כוח לילך ארבעים יום וארבעים לילה אל הר האלהים. בהר מתלונן הנביא על בני עמו וזוכה למענה, להתגלות רבת-רושם של ה' ושליחות בצדה; זו קורעת לנו פתח לעתיד, לגורל ישראל אשר ייענש על חטאיו. קריאה מרפרפת בסיפור אין בה כדי לגלות את הזיקה בין האירועים הרבים שבו ואת המסר הטמון בכל אלה יחדיו. רק תהליך 'הקריאה הצמודה', שהוא עיקר ענייננו במאמר זה, יאפשר לנו להצביע על היחס שבין הפרטים היוצרים יחדיו את ההרמוניה של היצירה השלמה.

אך קודם שאנו ניגשים לסיפור גופו ומנסים לגלות את המסר שהוא נושא חובו, עלינו לשים לו חוק ולעמוד על היחס שבינו לבין סביבתו הספרותית. מספרנו כורך את סיפורו בסיפור הקודם. ניבים וביטויים. קול דממה דקה. הר סיני. שאגל: המלאך נוגע באליהו. המלאך מביא אוכל לאליהו. מלכים א יז- אליהו מסתתר בנחל כרית ובבית האלמנה. דורה אירופוס : אליהו מחיה את בן האלמנה. ציור: אליהו והאלמנה מצרפת. ציור: אליהו מחייה את בן האלמנה. אליהו משיב את נפש בן האלמנה. עדי נס- אליהו. תמונה: אליהו מאכיל את העורבים. חיים ומוות בעולם הנס. כד הקמח וצפחת השמן. ‫פיקוד צפון - כד הקמח‬‎ אליהו הנביא. נביא שפעל בממלכת ישראל בימי אחאב מלך ישראל ובנו אחזיה, במאה התשיעית לפני הספירה.

הסיפורים על מעשיו ונבואותיו נשתמרו בספר מלכים א' (יז – יט, כא) ומלכים ב' (א-ב). אליהו נקרא 'אליהו התשבי (=מהעיר תִשְבֶּה) מתושבי גלעד' (שבגולן), אולם הוא ניבא בשומרון, בירת ממלכת ישראל. הוא לחם בקנאות בפולחן הבעל והאשרה, ובעבודה זרה בכלל, וקינא לה' כאל אחד ויחיד. הוא פעל באומץ רב בעיקר כנגד המלך אחאב שחטא בעבודת הבעל ובדיכוי עמו, בעיקבות נישואיו לאיזבל בת מלך צידון, אשר הביאה מארצה מסורת של עבודת-הבעל ומנהגי שלטון בלתי רצויים. אליהו נרדף תמיד על ידי אחאב ואיזבל, והיה נע ונד בארץ. אלישע הנביא. אליהו ואלישע הם במובן מסוים צמד מורה-תלמד, כמוהם כמשה ויהושע. יתר על כן, הדמיון הזה אינו רק בעצם ההתייחסות של מורה ותלמיד, אלא גם מצדדים אחרים. אליהו מדומה במקרא למשה ביותר מפרט אחד. הדוגמה הבולטת ביותר היא כמובן העובדה שאליהו, כמוהו כמשה, נמצא ב"נקרת הצור".

באותו מקום, בהר חורב, בו היתה ההתגלות למשה אף באה התגלות לאליהו, וכמו אצל משה גם כאן ההדגשה היא על ארבעים יום וארבעים לילה של הכנה. הרצאה מצולמת: אליהו ואלישע. מכתבים מהתנ"ך. חיים ומוות בעולם הנס. "וימת אלישע...ויחי ויקם על רגליו" (מל"ב י"ג, כ-כא) : סיפור קצרצר במעגלי פרשנות. ספר התנ"ך מעורר בקוראיו יראת כבוד וכובד ראש, תחושה שעליהם להלך בשביליו על קצות האצבעות ובהנמכת קול, וזאת מפני שאינו ספר ככל הספרים אלא "ספר הספרים", כתבי-הקודש של עם ישראל. אנו, האמונים על "קריאה צמודה" של הטקסט המקראי, על תשומת לב מלאה לפרטי הפרטים של עיצוב היצירה הספרותית, על ביקוש בלתי נלאה אחר משמעה של כל מלה בהקשרה,1 ודאי שלא נטיף לקלות ראש בגישה לתנ"ך, ונהפוך הוא. עם זאת, ראוי לבחון, מידי פעם, את הנחת היסוד כאילו כל סיפור וסיפור במקרא נכתב מתוך רצינות מקפיאה, ללא חיוך וללא קריצת עין.2 שאלה נוספת שעלינו לשוב ולשאול את עצמנו היא, האם המספר המקראי אכן מבקש לעצמו, בכל מקרה ומקרה, סמכות בלתי מוגבלת,3 האם הוא מצפה מאתנו, קוראיו, להאמין אמונה עוורת בכל מלה שלו?

ואם אנו מוסיפים שאלה על שאלה מדוע לא נעז ונתמודד גם עם המשפט הקדום הקובע כי כל סיפור מקראי הוא בבחינת יצירה ספרותית נפלאה, גאונית; אכן, המקרא משופע בפניני ספרות בוהקות באור יקרות ואין הוא צריך להמלצותינו או למחמאותינו, אך האם יעלה על הדעת שאיכות כל סיפוריו ללא יוצא מן הכלל אחת היא? "אבי, אבי רכב ישראל ופרשיו" : לאפיון ההנהגה של אליהו ואלישע. כשאלישע מצעק לעבר אליהו העולה בסערה השמים, "אבי אבי רכב ישראל ופרשיו" (מל"ב ב, יא, יב) מתכוון הוא, בבירור, למעמדו של אליהו כאב, בתורת מורה ומנהיג. והדעת נותנת, שהכוונה לא רק לעמידה של אבהות לגבי אלישע, אלא, ראש לכול, למעמד של אב וראש לנביאים או לבני נביאים; אף-על-פי שלא נתפרש בשום מקום, כי אליהו נהג להתחבר עם נביאים אחרים, מלבד אלישע. יתירה מזו, לפי הסיפא של הפסוק, "רכב ישראל ופרשיו", ניתן לגזור, כי אלישע בא לרמוז, שאליהו היה מנהיג בתורת אב לכל ישראל, והוא שהגן עליהם והיה להם לרכב ולפרשים.1 שמא בדין להרחיק לכת וללמוד לפסוק יב אף מפסוק י"א.

שם כתוב, "והנה רכב אש וסוגי אש ויפרדו בין שניהם", ופה – "רכב ישראל ופרשיו". אין זו רק הקבלה לשם הרמוניזאציה ספרותית, אלא בעיקר לתכלית הדגשה אידיאית של המעשה. אפשר לעמוד על הרמז הצפון ברכב אש וסוסי אש אצל אליהו ממעשה אלישע, ששם "סוסים ורכב אש" פועלים בהסתר ובמכוון להגנת אלישע וישראל (מל"ב ו, טו-כב). מעצם הזכרת "וסוסי אש" (פס' יא) "ופרשיו" (פס' יב) ניתן להבין, שהפרשים בכתוב זה משמעם סוסים.

נביא בדרך בית אל : על היחס שבין ספרות לראליה באחד מסיפורי אלישע. הדברים המובאים בזאת עוסקים בשאלה החשובה של השתקפות יחסי ראליה-ספרות בסגנון המקראי. השימוש שעושה הסיפור המקראי במציאות הגאוגרפית, הטבעית והנופית וכן במציאות החברתית-היסטורית, הנו מן המפורסמות שאינן מצריכות ראיה. הרצאה מצולמת: אליהו ואלישע. אחאב. איזבל. ‫איזבל - להקת עקיבא נוף‬‎ מדרשי השמות במחזור הסיפורים על אליהו ואחאב. ספרי המקרא משופעים במדרשי שמות של אישים ומקומות.