background preloader

סמסטר ב

Facebook Twitter

סיכום מבוא לאנתרופולוגיה: קוסמולוגיה | טקסטולוגיה. גישה המנסה לקשר בין מערכות משמעות למערכות חברתיות. הכוונה היא לאוסף תפיסות ואמונות בסיסיות ביותר של חברות מסוימות- העוסקות במקור, במבנה ובכללי הפעולה של היקום על חלקיו וחוקיו המיוחדים –בהקשר זה למרחב, זמן ונסיבות. דגש על הבנת ההיגיון הפנימי של תרבות הנקשרת לחברה. אליאדה- היסטוריון דת רומני ,בחן דתות בצורה השוואתית. הוא בחן את המשותף בין קוסמלוגיות מקודשות (דתות) לבין עולם הממשי ובאופן מיוחד הקשר בין קוסמולוגיות (מערכות תפיסות) לשני מימדים בסיסיים בהוויה החברתית- מרחב וזמן. מרחב חשיבות העיסוק בזמן ומרחב נובעת מכך שבכל בחירת של צורה פעולה או חשיבה על עצמנו ההנחיות הבסיסיות ביותר הן יש זמן ומרחב.

נקודת קדושה היא הענקת ייחוד לנקודה מוחשית במרחב. דוגמת סולם יעקב: חדירת הקדוש ממרחב אחר- החדירה של הקדוש לעולם המוחשי באמצעות הסולם. החדירה של נקודה זו מאפשרת סדר, כי ממנה אפשר לקבוע צפון, דרום, מזרח ומערב. אותו מודל מצוי גם בהקמת ערים קדושות בהם יש נוכחות של הקדוש בעולם שלנו . אין פסילה של הקמת מרכזים קטנים אחרים בנוסף למרכז המרכזי, ויש אפילו צורך בכך. זמן אליאדה מתמקד בתכונות המיוחדות של הזמן הקדוש: אלפא ביתא דבן סירא. אלפא ביתא דבן סירא (מכונה גם "בן סירא הקטן". נדפס לראשונה ב-1519 בקושטא), הוא מדרש אגדה ייחודי, אשר נכתב בערך במאה ה-10. הספר מורכב מארבעה חלקים העוסקים בבן סירא. תחילה מתוארות נסיבות לידתו, אחר כך מתואר דו-שיח בין בן-סירא בן השנה לבין המלמד שלו, שמתנהל דרך דיון בעשרים ושניים פתגמים, כל אחד מהם מתחיל באות אחרת של האל"ף בי"ת. בחלק השלישי מתוארות שיחות בין המלך נבוכדנאצר לבין בן סירא ששהה בחצרו.

בחלק הרביעי מפרשות דמויות המוצגות כצאצאיו של בן סירא, עוזיאל ובנו יוסף בן עוזיאל, את פתגמי ספר בן סירא. היחס לספר[עריכת קוד מקור | עריכה] היחס בספרות הרבנית לספר הוא אמביוולנטי. במאה האחרונה גברה עוד יותר ההסתייגות בספרות הרבנית ומתגבשת עמדת הסתייגות חריפה מהאלפא ביתא. בספרות חסידות אשכנז שאבו ממדרש אלפא ביתא את השם "יוסף בן עוזיאל", שם נכדו של בן סירא, המופיע ככל הידוע רק במדרש זה. מאמרות ומסיפורי מדרש אלפא ביתא[עריכת קוד מקור | עריכה] סיפור זה, שיש מחכמי ההלכה שהתייחסו אליו ברצינות רבה, משמש גם כיום בפסיקה ההלכתית הדנה בנושא של הפריה מלאכותית.

נבוכדנצר שאל את בן סירא – מדוע אין לשור שיער בחוטמו. לילית (מיתולוגיה) "תחריט ברני", תחריט אשורי עשוי טרה קוטה שעל פי חלק מהחוקרים מתאר את ליליתו שם הדומה ללילית מוזכר לראשונה ברשימת שמות המלכים השומריים ב"כתבי לברטו" משנת 2400 לפנה"ס. נמצאה טבלה ובה נמנים שמו של גילגמש ושמו של אביו המוזכר כשד לילוּ, הוא אחד מארבעה שדים שהיו שייכים למעמד ערפדים או סוג של רוחות רפאים.

בתרבויות המסופוטמיות שמה של הערפדית המינית ליליתו והיא מכונה "בתולה יפהפייה" או "העלמה". בני התקופה האמינו שברגע שהיא בוחרת לה מאהב, היא לעולם אינה עוזבת אותו אך שוב ושוב היא מונעת ממנו לבוא על סיפוקו. עוד מזכירים הטקסטים קבוצות שדים הגורמים לנזקים ומחלות וכן שדים פרטיים כמו למשתו בתה של אנו, הידועה בשל פגיעתה בנשים הרות, אמהות צעירות ותינוקות.

לילית פעפעה ליהדות כשדה בעלת אופי הדומה לזה של למשתו ואישתר - אלת האהבה הפריון והמלחמה, של אשור-אכד. דמות שתיהן מתלכדת לישות אחת ממנה בוקעת לילית היהודית, דמות בעלת מהות שדית העסוקה בשיטוט אין סופי ובחיפוש נצחי אחרי תינוקות אותם היא חונקת, ואחרי גברים בהם היא פוגעת ונוטשת או מתעללת והורגת[דרוש מקור]. יש המזהים את לילית עם מלכת שבא. פולקלור – קריאה בספרות המחקר. סוגיות יסוד בחקר היצירה העממית חלומות וחידות – מעשייה בדווית מקורות הסיפור / מקבילה ממרחב תרבות אחר לפניכם סיפור עם בדווי. הסיפור הוקלט על ידי מפיו של אִבְּרַהִים קְוֵידֵרסְבֵּיחַאת, שרת בדווי משבט רֻמַאנֶה-סְבֵּיחַאת העובד במועצה האזורית בשמת-טבעון, ישוב בדווי סמוך לקריית טבעון. זהו הסיפור היחידי שנרשם מפיו. הסיפור נרשם במסגרת עבודת שדה שנערכה בישוב בשנת 1982. שפת ההיגוד ערבית. אתם מתבקשים לקרוא את הסיפור לעיין במקורות הביבליוגרפיים הרשומים בהמשך ולהביא את הטקסט לשיעור הקרוב. בין השמש לירח היה אמיר ערבי ונולד לו בן אחד.

באחד הימים אמר לו המורה: "הו, מוחמד - אללה יברך את הנביא מוחמד – אם תראה חלום ותשמח בו, אל תספר אותו לאיש, לא לאמך ולא לאביך ולא לי! " אמר לו: "מדוע, אדוני? " אמר לו: "כשם שתראה אותו בחלום – תראה אותו במהלך חייך, אם לא תספר אותו. לילה מן הלילות ראה חלום: [ראה עצמו] ישן בין השמש ובין הירח. כאשר אמו העירה אותו, כעס על אמו כי החלום נעלם כאשר קם ופקח עיניו. כאשר קם הילד כועס, ניסתה [לשכנעו] להתרחץ – לא רצה להתרחץ. הלכה ואמרה לאביו בדיוואן (מדור האורחים). אמר לו: "מה לך כועס? לא ענה. פולקלור – קריאה בספרות המחקר. פולקלור – קריאה בספרות המחקר. סוגיות יסוד בחקר היצירה העממית בפרק זה של האתר אני מביא שפע של חומרים ממקורות שונים. במהלך השיעור נדון באופן כללי בגישות השונות לחקר הסיפור העממי ונתעכב מעט על תפיסת האסכולה הגיאוגרפית-היסטורית. חלק מן החומר יורחב במהלך השיעורים הבאים. מבוא לסיפור העממי יואל פרץ הסיפור העממי הוא מושא למחקרם של פולקלוריסטים ברחבי תבל מזה קרוב למאתיים שנים.

Tale Classification Used in Stith Thompson, The Types of the Folk-Tale, 2d rev. כלי סיווגי נוסף שיצר סטית תומפסון היה מפתח המוטיבים הסיפוריים (Index of Motifs) שיצא לאור בששה כרכים בין השנים 1955-1958. מוטיב מהווה בדרך כלל רק חלק מסיפור כולל אך במקרים בודדים הוא מייצג סיפור קצר שלם. להלן דוגמאות אחדות: A מוטיבים מיתיים E מתים ועולמם Jחכם וכסיל N מזל וגורל S אכזריות בלתי טבעית T מין V דת X הומור כדי לחפש מוטיב מסוים ניתן גם להיעזר באינדקס אלפביתי הנמצא בסוף האינדקס.

נניח שאנחנו מחפשים מוטיב הקשור ל"קרח מכאן ומכאן" האות J עוסקת בחכמים וכסילים התחום 1700 J עד 2799 J עוסק בכסילים המוטיב 2100 J מוגדר כ-"התרופה גרועה מן המחלה". הוא ידוע גם מתוך סיפור תלמודי בתלמוד בבלי: 1. פולקלור – קריאה בספרות המחקר. סוגיות יסוד בחקר היצירה העממית מעשה חולדה ובור – גלגוליו של סיפור מקורות הסיפור / מקבילה ממרחב תרבות אחר הטקסטים: "מעשה חולדה ובור (תלמוד, רש"י ומילון הערוך) אמר רבי אמי: "אין גשמים יורדין אלא בשביל בעלי אמנה, שנאמר: (תהלים פה) 'אמת מארץ תצמח וצדק משמים נשקף'. ואמר רבי אמי: "בא וראה כמה גדולים בעלי אמנה, מניין - מחולדה ובור. ומה המאמין בחולדה ובור - כך, המאמין בהקדוש ברוך הוא - על אחת כמה וכמה". מחולדה ובור – שהמיתו שני בני אדם. חולדה ובור. מעשה בנערה שהיתה הולכת לבית אביה והיתה מקושטת בכלי כסף וזהב וגם יפת תואר, ותעתה בדרך והלכה בלא יישוב, כיון שהגיע חצי יום צמאה ולא היתה לה לוייה, ראתה באר וחבל של דלי תלוי עליה, אחזה בחבל ונשתלשלה וירדה לבאר.

פרשנות בתלמוד בבלי במסכת תענית (ח' עמוד א') מופיע מאמר סתום: "ואמר רבי אמי: בוא וראה כמה גדולים בעלי אמנה, מנין - מחולדה ובור. רש"י בפרשנותו לקטע זה מסביר שמדובר בסיפור ידוע והוא מביא את תוכנו בקיצור נמרץ (ראו למעלה) נוסח ארוך ומלא יותר מופיע במקורותינו בספרו של ר' נתן בן יחיאל מן המאה האחת-עשרה, "מילון הערוך". אומר לה: "אז תמותי בבור! " אמר לה: "בסדר. " מעשה חולדה ובור | ספר האגדה: אוצר אגדות חז"ל ברשת. מַעֲשֶׂה בְּרִיבָה שֶׁהָיְתָה הוֹלֶכֶת לְבֵית אָבִיהָ, וְהָיְתָה יְפַת תֹּאַר וּמְקֻשֶּׁטֶת כֶּסֶף וְזָהָב. תָּעֲתָה בַּדֶּרֶךְ וְהָלְכָה בְּלֹא יִשּׁוּב.

כֵּיוָן שֶׁהִגִּיעָה לַחֲצִי הַיּוֹם צָמְאָה וְלֹא הָיוּ לָהּ מַיִם. רָאֲתָה בְּאֵר וְחֶבֶל שֶׁל דְּלִי תָּלוּי עָלֶיהָ. אָחֲזָה בַּחֶבֶל וְנִשְׁתַּלְשְׁלָה וְיָרְדָה. לְאַחַר שֶׁשָּׁתְתָה בִּקְּשָׁה לַעֲלוֹת וְלֹא יָכְלָה. הָיְתָה בּוֹכָה וְצוֹעֶקֶת. עָבַר עָלֶיהָ בָּחוּר אֶחָד וְשָׁמַע קוֹלָהּ. עָמַד עַל הַבְּאֵר וְהֵצִיץ בָּהּ. אָמַר לָהּ: מִי אַתְּ, מִבְּנֵי אָדָם אוֹ מִן הָרוּחוֹת? אָמְרָה לוֹ: מִבְּנֵי אָדָם אֲנִי. אָמַר לָהּ: מָה טִיבֵךְ? סִפְּרָה לוֹ כָּל הַמַּעֲשֶׂה. אָמַר לָהּ: אִם אֲנִי מַעֲלֵךְ תִּנָּשְׂאִי לִי? אָמְרָה לוֹ: הֵן. הֶעֱלָהּ. בִּקֵּשׁ לִזָּקֵק לָהּ מִיָּד. אָמְרָה לוֹ: מֵאֵיזֶה עַם אַתָּה? אָמַר לָהּ: מִיִּשְׂרָאֵל אֲנִי וּמִמָּקוֹם פְּלוֹנִי אֲנִי וְכֹהֵן. אָמְרָה לוֹ: הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא בָּחַר בְּךָ וְקִדֶּשְׁךָ מִכָּל יִשְׂרָאֵל וְאַתָּה מְבַקֵּשׁ לַעֲשׂוֹת כִּבְהֵמָה בְּלֹא כְּתֻבָּה וּבְלֹא קִדּוּשִׁין?

פולקלור - מונחים. מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית משוב על הערך נקודות מומלצות להתייחסות: שלמות, אובייקטיביות, אמינות ורמת הכתיבה.אין לכתוב פניות לנשוא הערך, משובים פוגעניים והשקפות אישיות על נושא הערךהינכם מוזמנים לשפר את הערך על ידי לחיצה על "עריכה" בראש הדף בצד שמאל.תודה וברוכים הבאים לוויקיפדיה! ספר האגדה. מדרש [י.פ] חולדה ובור בתלמוד בבלי במסכת תענית (דף ח' עמוד א') מופיע מאמר סתום מדברי רבי אמי: "בא וראה כמה גדולים בעלי אמנה, מניין – מחולדה ובור. ומה המאמין בחולדה ובור – כך, המאמין בהקדוש ברוך הוא – על אחת כמה וכמה" (ראה המוסח המלא בחלון מקורות).

רש"י בפרשנותו לקטע זה מסביר שמדובר בסיפור ידוע והוא מביא את תוכנו בקיצור נמרץ (ראה המוסח המלא בחלון מקורות). נוסח ארוך ומלא יותר מופיע במקורותינו במילון הערוך, ספרו של ר' נתן בן יחיאל מאיטליה, בן המאה האחת-עשרה. ככל הידוע לי לא נמצא מקור כתוב לסיפור שזמנו קודם למאה האחת-עשרה. רב אמי, מהדור השלישי לאמוראי ארץ ישראל פעל בשלהי המאה הרביעית לספירה. מקובל לחשוב שסיפור חולדה ובור הוא סיפור עם יהודי. מעשה חולדה ובור נחשב כאויקוטיפ יהודי של טיפוס סיפורי בינלאומי. הנתונים שבידי אינם מאפשרים לי לקבוע אם הנוסחה הבדווית היא גלגול של אחת הנוסחאות היהודיות שנזכרו לעיל או מהווה את קצהו של קו התפתחות עצמאי שמקורו בנוסחאות קדומות יותר.

לדעתי, ביחס לסיפור חולדה ובור נראה שפרטי הריאליה דווקא מחזקים את ההנחה שמדובר בסיפור תלמודי. האם רש"י הכיר את ספרו של ר' נתן? י.פ. שה האלוהים. שֶׂה הָאֱלוֹהִים (בלטינית: Agnus Dei, אַגנוּס דֶאִי) הוא כינוי לישו המופיע בברית החדשה. זהו גם שמו של החלק האחרון בתפילת המיסה הקתולית, אשר הולחן פעמים רבות. בברית החדשה[עריכת קוד מקור | עריכה] בבשורה על פי יוחנן, פרק א', ישו חוזר למקום שבו יוחנן המטביל הטביל אותו. יחד עם יוחנן המטביל היו שני תלמידים. כשיוחנן רואה את ישו הוא אומר: "הנה שה האלוהים! ". מאוחר יותר הוא אף מוסיף את המילים: "...הנושא חטאת העולם". בעקבות אמירתו שני התלמידים הולכים בעקבות ישו. ישנן פרשנויות רבות לקטע זה ומשמעותו. טקסט התפילה[עריכת קוד מקור | עריכה] במיסה: במיסת הרקוויאם כפי שנקבעה בועידת טרנטו: במוזיקה[עריכת קוד מקור | עריכה] אגנוס דאי במיסה השנייה של שוברט דוגמאות: באמנות[עריכת קוד מקור | עריכה] תקרת הבלדקינו בבזיליקת סן ויטאלה.

באיקונוגרפיה "שה האלוהים" הוא מוטיב בולט החל מתחילת ימי הביניים. "שה האלוהים" מופיע גם באמנות הישראלית. קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה] Agnus Dei, האנציקלופדיה הקתולית.